התחבורה הציבורית בגרמניה, ובאירופה בכלל, ידועה כמצוינת ויעילה. תושבי הערים הגדולות, בחלקם, אינם מחזיקים כלל ברכב פרטי, ונעזרים בתחבורה הציבורית העומדת לרשותם כמעט לאורך כל שעות היממה. גם בערים הפחות גדולות, מתוירות ומרכזיות יש רשתות יעילות וטובות של תחבורה ציבורית, בהן לוקחים חלק אוטובוסים, חשמליות וקווי רכבת עירוניים / פרבריים המקשרים את המשתמשים בהם עם נקודות שונות.
מכיוון שמרבית מערכות התחבורה הציבורית בגרמניה הן אזוריות (כלומר, רלוונטיות לאזורים ספציפיים), כרטיס ה-S-Bahn הוא הכרחי והוא תקף הן לרכבות והן לאוטובוסים. את הכרטיס ניתן לרכוש אונליין או בנקודות המכירה שבתחנות המרכזיות ובמכונות הכרטיסים. שלא כמו ה-Tube בלונדון, המטרו בפריז, ה-Bart בסן פרנסיסקו וברכבות עירוניות במרבית הערים בעולם – ב-U-Bahn ניתן לנסוע גם ללא השימוש בכרטיס (כלומר, ניתן להיכנס לתחנת הרכבת ולרציף עצמו מבלי להציג אותו). יחד עם זאת, מי שנתפס עושה זאת מבלי שדאג לכרטיס בתוקף יידרש לשלם קנס גבוה במקום (וגם כאשר מדובר בתיירים). לרוב זהו קנס בגובה של כמה עשרות אירו (בעוד שנסיעה בודדת בכיוון אחד הינה בגובה של פחות מחמישה אירו).
כדי לחסוך בעלויות הנסיעה, ניתן לרכוש כרטיס מיוחד – Eine Streifenkarte, שהוא סט של מספר כרטיסים מחוררים המחוברים ברצועה או סט של ארבעה כרטיסים (רלוונטי לברלין עצמה). בכל עיר הדבר עובד באופן שונה, אך יכול לחסוך לנוסע מעט כסף. מי שרוצה לחסוך עוד יותר וצפוי גם לשהות באותו המקום מספר שבועות, יכול לרכוש כרטיס שנתי או חודשי. כרטיס יומי (Tageskarte) מתאים לנסיעה בטווח של 24 שעות ויכול לחסוך לא מעט אם מתכננים לטייל בין מוקדים רבים. בכל מקרה, כדאי ומומלץ מאד לתכנן כהלכה את החופשה ובהתאם לרכוש את הכרטיס הרלוונטי. בברלין, בפרנקפורט ובערים נוספות מוצעים כרטיסי מסלול קצר – Kurzstrecke, המתאימים לשלוש תחנות לכל היותר. גם כאן, מי שנתפס נוסע ביותר משלוש תחנות, עשוי לשלם קנס.
אפשרויות ההתניידות השונות
S-Bahn – המונח הזה הינו קיצור של "Stadschnellbahn" – רכבת מהירה בעיר. מערכת הרכבת העירונית בגרמניה החלה לפעול לראשונה בשנת 1930, כאשר ברלין הרחיבה את רשת הרכבות החשמלית שלה. לאחר שהעשן, הקיטור וגם רעש הרכבת הפכו למטרד של ממש, חנכה העיר מערכת חשמלית חדשה בשנת 1924. כיום, בערים רבות ברחבי גרמניה, כמו גם באוסטריה ובשוויץ הגרמנית יש מערכת רכבות נוסעות כמו ה-S-Bahn. בערים גדולות בגרמניה ה-S-Bahn היא גם חלק מרשת רכבות, הכוללת קווי U-Bahn תת קרקעיים. לכולן יש את אותו הכרטיס, שבו אפשר להשתמש כאשר משלבים בין השתיים. ה-S-Bahn של ברלין היא מערכת הרכבות הגדולה ביותר בגרמניה והיא כוללת 15 קווים עם רשת של 330 ק"מ, שעוברת ברובה מעל פני האדמה. שלט ירוק עגול עם האות S בצבע לבן מסמן תחנת S-Bahn.
ה-S-Bahn הוא פתרון התחבורה העיקרי והמרכזי של ברלין. 15 מסלולים שלו חוצים את שטחה העצום של העיר, מקופניק (Kopenick) שבדרום מזרח לספנדאו (Spandau) שבצפון מערב. קווי הטבעת של ה-S-Bahn (קווים 41 ו-42) עוטפים את אזור A, חלקה המרכזי של ברלין ומתחברים עם כל הקווים האחרים. הקווים פועלים בכל עשר דקות בשעות השיא ובכל 20 דקות בשעות הרוגע. ה-S-Bahn היא הדרך הטובה ביותר לכסות מרחקים ארוכים בעיר, וניתן לשלבה, כדי לקבל מענה מוצלח יותר, עם ה-U-Bahn – הרכבת התחתית.
U-Bahn – קיצור של Untergrundbahn. הכוונה במונח זה למה שמכונה באנגלית Metro, הרכבת התחתית, או ה- Tube. למרות שרכבות ה-U-Bahn עוברות בדרך כלל מתחת לאדמה, ניתן לראות אותן גם מעל לקרקע לעיתים קרובות. שלט כחול עם האות U בצבע לבן מזוהה עם תחנותיה של ה-U-Bahn. קו הרכבת התחתית החשמלית הראשון בעולם החל לפעול בלונדון ב-4 בנובמבר 1890. בגרמניה החל לפעול קו רכבת זהה בשנת 1902, בעיר ברלין עצמה. עם השנים התרחבה רשת ה-U-Bahn בגרמניה והפכה לפעילה ושימושית מאד, הן בקרב התושבים והן בקרב התיירים. כיום יש רק ארבע ערים גרמניות (והעיר וינה שבאוסטריה) שבהן פועלים קווי רכבת תחתית U-Bahn: ברלין, המבורג, מינכן ונירנברג. במספר ערים, כמו קלן, הנובר ושטוטגרט, יש רכבות קלות (Stadtbahn) שלעתים עוברות מתחת לאדמה, אולם אלו אינן שייכות לקווי הרכבת התת קרקעית. U-Bahn היא דרך מהירה להתניידות בברלין, בהמבורג, במינכן, בנירנברג ובווינה (אוסטריה), כאשר רכבותיה מגיעות לתחנותיהן במרווחים של בין 5 ל-10 דקות בשעות השיא. הכללים לקנייה ולאימות כרטיסי ה-S-Bahn חלים גם על כרטיסי ה-U-Bahn וניתן כמובן לשלב בין השניים.
Die Stadtbahn – היא הרכבת הקלה, הפעילה בחלק מהערים הגרמניות. מטרתה היא לצמצם את השימוש בתחבורה פרטית כדי להקטין עומסים על הכביש ולאפשר תנועה זורמת וחלקה יותר. בניגוד לרכבת החשמלית הרגילה, הרכבת הקלה נוסעת מעל מסילה מיוחדת משל עצמה כדי שלא תפריע לתנועה בכביש. בערים שבהן לא פועלת ה-U-Bahn, לרבות דיסלדורף, פרנקפורט ושטוטגרט, מספקת הרכבת הקלה הזו אלטרנטיבה זולה ונוחה למערכת התת הקרקעית, כמו זו שבברלין ובמינכן. בדומה לקווי ה-U-Bahn, גם היא מסומנת בשלטים עם האות U בצבע לבן על רקע כחול. רכבת זו נחשבת למהירה יותר מאשר רכבת חשמלית רגילה.
אוטובוסים וטרמים (חשמליות) – תחנותיהם מסומנות באמצעות שלט עגול צהוב עם האות H הצבועה בירוק. בתחנות מסוימות שלהם יכול להופיע שלט אלקטרוני, המציין את מספר המסלול/הקו וכן באיזו שעה הוא צפוי להגיע אל התחנה. בנוסף לאוטובוסים הרגילים, אפשר למצוא בברלין אוטובוסים עם שתי קומות, בדומה לאלה שבלונדון. אוטובוס 100 הוא אוטובוס דו קומתי, הלוקח את נוסעיו לסיור עירוני נפלא במחיר נסיעה באוטובוס רגיל. הוא עובר בסמוך לגן החיות המפורסם שבברלין וחולף על פני אטרקציות רבות נוספות. עם כרטיס יום ניתן ליהנות משילוב נהדר בין נסיעה לבין סיור בעיר היפה.
רכבות אזוריות – Regio, מכונות גם RB – Regional Bahn (עוצרות בכל מקום), ו-RE – RegionalExpress (מהירות ותכופות יותר).
מוניות – למרות שהמוניות אינן חלק ממערכת התחבורה הציבורית של גרמניה ושל אירופה בכלל, הן בהחלט מספקות מענה במקרים מסוימים ויכולות לשמש כחלופה נפלאה. למשל, כאשר מעוניינים להגיע אל שדה התעופה עם מטען רב ובייחוד במקרים בהם מדובר ביותר מנוסע אחד. מונית יכולה לספק גם פתרון מתאים במקרים בהם מעוניינים להגיע לחתנה ציבורית בעיר שאיננה קרובה ולא ניתן להגיע אליה באמצעות אמצעי תחבורה אחרים.
רכב שכור – כאן מדובר בפתרון נוח מאד, המשמש מטיילים רבים בגרמניה, המגיעים לטיול קצר או ארוך. אלו יכולות להיות משפחות עם ילדים, צעירים אחרי צבא, זוגות ואפילו מטיילים יחידים המעוניינים לטייל ברחבי גרמניה ולעתים לשלב גם ביקור במדינות שכנות, אחרות. הנהיגה ברחבי גרמניה ברכב שכור נוחה מאד ותשתית הכבישים נחשבת למצוינת. בערים הגדולות עשוי להיות סואן, אולם השילוט קריא וברור וגם אפליקציות הניווט מסייעות בהתמצאות. אפשר לשכור רכב כאשר יוצאים מהערים ולהיעזר, כשנמצאים בהן, באמצעי התחבורה האחרים. השילוב הזה מתאים למטיילים עצמאיים ולכל אלה שרוצים, גם, להגיע למקומות שונים ברחבי המדינה, היכן שמאתגר יותר למצוא רכבות או אוטובוסים זמינים.
